מה לעשות כשמראיינים מתעקשים לבדוק איתך מהם היתרונות והחסרונות שלך
איך מציגים חולשות בראיונות עבודה, או מה לעשות כשמראיינים מתעקשים לבדוק איתך מהם היתרונות והחסרונות שלך.
שאלת "היתרונות-חסרונות" היא שאלה נפוצה מאד בראיונות עבודה, למרות שהמראיינים עצמם יכולים להפיק ממנה מידע מועט יחסית אודות המועמדים.
שאלת היתרונות היא יחסית קלה למענה - יכולות מקצועיות, אישיות, צוותיות.
אבל מהי הדרך הנכונה להציג את החסרונות שלנו? התשובה הגרועה ביותר שניתן להשיב על השאלה הזאת היא כמובן "אין לי חסרונות". למה היא גרועה? כי היא בעיקר מעידה על חוסר מודעות עצמית ויכולת נמוכה של ביקורת עצמית. שתי תכונות לא אהודות במיוחד במקום עבודה (וגם מחוץ לו). במקום השני בדירוג התשובות הגרועות שיש להמנע מהן מככבות לרוב התכונות: אני שונא פוליטיקה ארגונית או לא מסוגל לסבול רכילות משרדית, והמקבילה הנשית שלו - אני פרקציוניסטית ולוקחת יותר מדי ללב. נו, באמת.
למה להמנע? ראשית, זה שחוק. שנית, זה לא אמין. שלישית וזה הכי חשוב, כשאנחנו מציגים חסרון או תכונה שלילית חשוב מאד להציג אותם תוך הפגנת מודעות ולמידה מהעבר.
ולכן התשובה שמועדפת היא הצגה של חסרון או תכונה שלילית (אמיתית אם כי מינורית באופן יחסי) שיוצגו תמיד במספר משפטים המראים התפתחות, היכרות עם החסרון ואת הדרך שעשינו כדי להשתפר.
כמה דוגמאות אפקטיביות: "זמן הלמידה שלי ארוך יחסית כי אני צריך להבין דברים לעומקם לפני שאני מבצע" "אני לא מאד מסודרת. עם השנים פתחתי דרכי התארגנות שמאפשרות לי לעקוב טוב יותר אחרי המשימות שלי"
וזה מה שהיה לאמן סלבדור דלי להגיד על פרפקציוניזם