"תפקיד מעבר" - לפעמים בדרך לתפקיד הנחשק, צריך לעבור דרך "תפקיד ביניים"

כולנו מכירים את הטיפוס שמגיע לעבודה באנרגיה נמוכה, חסר שמחת חיים, יוזמה או שאיפות ונותן לזמן לעשות את שלו. ד"ר יצחק אדיג'ס, מחוקרי ההתנהגות הארגונית הידועים בעולם, נתן שם מקצועי לטיפוס הזה - "בול העץ המת'.

מנהל או עובד שעיקר פעולתו עוסקת בשימור המצב הקיים והימנעות משינויים. רמת התפקוד שלו נמוכה וכל רצונו הוא לא לעורר גלים, שינויים או שינוי המצב הקיים גם אם הוא לא נהנה ממנו. עוד אודות ה-Deadwood של אדיג'ז אפשר לקרוא עוד באתר של אדיג'ס.

במסגרת פגישות יעוץ הקריירה, אני פוגשת לעיתים אנשים העונים על הגדרת "בול העץ המת". שנים שהם מתנהלים במקום העבודה בכוח האנרציה, העבודה לא טובה להם והם לא מרוצים ממנה. בפגישה הם מספרים על שאיפות, רצונות, מאוויים להתקדם, אך מספרים גם על נסיבות החיים, דרישות ומגבלות שהביאו אותם למקום הנבול והעצוב הזה.

ההחלטה לקום ולעשות מעשה, להגיע לפגישת יעוץ, לחשוב על שינוי היא קשה לכולם, אך לאנשים האלו היא קשה שבעתיים. נקודת המוצא שהם מגיעים ממנה היא נמוכה מאד. לאנרגיה ולתפקוד הנמוך, נוספים גם דימוי עצמי ותעסוקתי מעורערים וחוסר בטיחון לצאת לדרך החדשה.

לפני כשבועיים פגשתי אדם ששנים "צף" בדרך הזאת. מתפקיד בכיר ומוביל, הוא התבקש פעמיים על ידי מנהליו לרדת דרגה, בשל צמצומים, או לעזוב. הוא בחר להשאר ולבצע תפקיד שקטן עליו בכמה מספרים. להסכמתו יש לכך סיבות רבות. סיבות אישיות, משפחתיות, תקופתיות. הוא יכול היה לצוף עוד הרבה זמן, אבל הצעה שקיבל מעברו הרחוק, לחזור לעבוד במקום אחר, טלטלה אותו באחת מהציפה הפאסיבית ולפתע נוצרה תכיפות לבצע שינוי.

בפגישה היה ברור שלא מדובר בתפקיד חלומות, זה לא ה-תפקיד שיוביל לשינוי. אז מדוע התפקיד הזה קוסם לו כל כך? הבנתי שהעובדה שמישהו זכר אותו וממש רוצה אותו כעובד וכמובן האפשרות לצאת מכלוב "המת המהלך", תקווה למשהו חדש כלשהו הם סוד הקסם שלו.

בסיום השיחה התבהרה התובנה - לעיתים יש צורך ב"תפקיד מעבר", דוגמת חפץ המעבר הזכור לנו מילדותינו או מילדינו. תפקיד מוכר, שכבר עשייתי, אבל הוא התפקיד שיתווך לי את המעבר מה"טייס האוטומטי" שבו אני פועל שנים, למשרת החלומות בה אוכל לשוב ולהיות העובד או המנהל המוצלח שאני יכול להיות. לעיתים "תפקיד המעבר" הוא קרש ההצלה שלנו.